מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

תקליטים

שרגא פרידמן המנוח היה אחד הכשרונות הרב-גוניים ביותר של התיאטרון העברי.  הוא היה שחקן אופי רב-צדדי, "גנב" הצגות בתפקידים אפיזודיים (קסקה ב"יוליוס קיסר", הפרקליט ב"אדון פונטילה"); אהב את הפארסה ("סוף המרוץ") ואת הקומדיה המקאברית ("הפיסיקאים") כאחד; שרק ורקד במחזמר ("אוליבר") ושמר על ה"אידישקייט" שאבדה לרוב חבריו:  הוא נלקח מאיתנו באמצע החזרות על "שירי החומש" של איציק מאנגער, שבהם עמד לגלם את אברהם אבינו.

אך שרגא לא הסתפק במשחק.  הוא היה במאי חרוץ, בפרט בשדה הבמה הזעירה, כפי שיעידו חברי "רביעיית מועדון התיאטרון", עבורם ביים מערכונים רבים שאת חלקם כתב בעצמו.  בסרטיו הרבה להצטלם בפרופיל, כדי לשים את הדגש על "סמלו המסחרי" – הלא הוא חטמו.  כמו כן היה תסריטאי, מתרגם (את "גברתי הנאווה" תרגם לעברית, ואת "כנר על הגג" תרגם לאידיש), וב"קול ישראל" השתתף במאות תסכיתים.  ברדיו שיחק בכל תפקיד – החל במקבת וכלה בפלסטף, מן "החוטם" של גוגול ועד "טרטרין איש טרסקון" של דודה.  קולו העמוק ועשיר הגוונים איפשר לו לגלם גם בעלים מרומים, גם ליצני חצר וגם רשעים סאדיסטיים.  אך יותר מכל, אהב הוא לשבת לפני המיקרופון לבדו, ללא 'פארטנר' ולקרוא:  "אלוף בצלות ואלוף שום" של ביאליק, או "יום חתונתה של אלקה" של טשרניחובסקי.

מכל המספרים, העדיף את זה ב"מעשה בחייל", מספר שלא מן השורה החייב לדבר לפי קצב המוסיקה.

(מתוך עטיפת התקליט "מעשה בחייל"/ הד ארצי 1968).

 

חלומו הגדול של שרגא היה להיות מנצח תזמורת.  לא פעם נהג לומר – ספק בלצון, ספק ברצינות – כי אלמלא היה שחקן, היה בוחר להיות מוסיקאי. הוא לא ידע לקרוא תוים, אך ניחן בשמיעה מוסיקלית ובחוש עיתוי, שאפשרו לו להקליט יצירות כ"מעשה בחייל", "פטר והזאב", "שוליית הקוסם" או "מכתב למארק שאגאל" יחד עם תזמורות מעולות, מבלי שישגה בעיתוי אפילו פעם אחת.

(מתוך "מסך אחרון לשרגא פרידמן"/ שלמה בר-שביט)