מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

בימוי

"אודה ואתוודה: חשקי ויצרי היו מאז ומתמיד דווקא בבימוי. ולא היו אלו חלומות באספמיה. במשך שלוש שנים הייתי אסיסטנט של הבמאים ליאופולד לינדברג, לי שטראסברג, הרולד קלורמן ויוליוס גלנר. ולא הייתי סתם אסיסטנט! לקחתי את העסק ברצינות נוראית. אחרי ההצגה נהגתי ללכת עם הבמאי למלון. הייתי משוחח איתו, אוכל איתו, מעיר אותו. בקיצור: מוציא לו את הנשמה..."

"היה זה קלורמן שאמר להנהלת 'הבימה': 'תנו לילד הזה שיעשה משהו לבדו!'. וכך נולד המחזה הראשון שביימתי – 'בדרך לאילת' של אהרון מגד. ותיקי 'הבימה' פסקו אז: 'שרגא רוצה לביים? שיעשה זאת לבדו, בכוחות עצמו. שילכד סביב שחקנים מחוץ לשעות העבודה. אחר כך שיראה לנו חזרה מוכנה, נחליט: אם זה טוב – נבנה תפאורות, נשלם שכר, נכניס לרפרטואר, ואם לא – זה ריזיקו שלו!'

שבעה משוגעים האמינו לי, וייזכרו לטובה: מישא אשרוב, נחום בוכמן, שלמה בר שביט, שמוליק סגל, יצחק ברקת, מרים זוהר ושושנה רביד. וגדולה מזאת: הם, שהשתכרו אז שלושים וחמש לירות לחודש, הפרישו איש איש ממשכורתו שמונה וחצי פונט, כדי שנוכל לקנות את המחזה, וסקיצות לתפאורות אצל מרסל ינקו! ערכנו חזרות, והותיקים היו באים מדי פעם – מציצים והולכים.

פעם, אחרי שהציצה רובינא, קיבלה הנגרייה הוראה -  ככה, סודית למחצה, להתחיל להקים בשבילנו את התפאורה. אז ידענו: עלינו על הפסים. החבר'ה אהבו את המחזה, והתלהבו ממנו. היה בו משהו מיוחד, איזו רוח נעורים תוססת. לא אגיד כי 'בדרך לאילת' היה ההצלחה הקופתית הכי גדולה. אבל על הבמה נשבה רוח נהדרת של עבודת אנסמבל מלוכדת!"

"האם בבואי לביים מחזה אני יודע מראש כיצד להעמידו?

כן – ולא. איני יודע הכל. איני מתכנן לי כל סצנה וסצנה מראש. אבל יש לי מוקדים אחדים מוכנים, וסביבם נבנית ההצגה. אני יודע לאן אני רוצה להגיע. אני נוטה לקבל הצעות. בימאי שאינו מסוגל לשמוע – אינו במאי. לבימאי יש צורך בעיניים פקוחות ובאוזניים נטויות. ניסיוני כשחקן עוזר לי רבות. אני יודע שבתיאטרון, השחקנים הם העושים את המחזה. לפיכך אני משתדל להביאם לכך, שיראו את ההצגה מנקודת המבט שלי".

ישראל גור נזכר: "שמונה מחזות האלה שרגא כבמאי במשך השנים ב'הבימה'. היו בבחינת מעשי בראשית. אין זה מקרה שארבעה מתוך שמונת המחזות נכתבו בידי מחזאים ישראליים. האספירציות התרבותיות שלו הוליכוהו לעבודה וללישה משותפות עם המחזאים. הוא שנתן את הדחף הבימתי הראשון לנסים אלוני, על ידי העלאת 'אכזר מכל המלך', הוא שהעלה את 'בדרך לאילת' של אהרון מגד ואת 'אגדת שלושה וארבעה' של ביאליק.

מתוך "מסך אחרון על שרגא פרידמן"

 

 

אתר זה מתבסס על תמונות, מכתבים, סרטים, מחזות וחוזים, חלקם אוצרות של ממש, שמצאנו בדירתה של אמא לאחר לכתה.   כמו כן נעזרנו בחומר הנמצא בארכיון 'הבימה' ובדברים שנאמרו בספר 'מסך אחרון לשרגא פרידמן' שיצא שלוש שנים לאחר מותו של אבינו.  תודה מיוחדת לרמי סמו מנהל ארכיון 'הבימה' על העזרה, על הידע הבלתי נדלה ובעיקר על החברות.  דני, עמוס ויעל

 

© 2017 כל הזכויות שמורות.