מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

אגדת שלושה וארבעה

מאת: לאה גולדברג (עפ"י חיים נחמן ביאליק)

תיאטרון: הבימה

תאריך בכורה: 12.02.1955 (חידוש: 24.03.1960)

השתתפו: שלמה בר שביט, נחום בוכמן,  ארי קוטאי,  גדעון זינגר, אבנר  חזקיהו, אלברט כהן,  ברוך דוד, יונה עטרי,  יוסי בנאי, ניורה שיין,  נאוה שאן, רחל תימור,  אלוין אפשטיין, נירה סוסלובסקי , יהודה רובינשטיין , רבקה גל , אסיה שניידר,  שמחה לוי,  בתיה קנטור, עדינה פלדמן. 

המלך שלמה עורך משתה בארמונו. בשיחותיו עם מלכי המזרח והמערב הוא טוען שכל זיווג הוא מן השמיים. המלכים מטילים ספק בדבריו והמלך מציע להוכיח בדרך המעשה : להפיל גורל על בנות מלך. "זו אשר תילכד בגורל תשולח לאי בודד ותשב שם כלואה במגדל מוקף שומרים". "אם מן השמיים נועד לה בן זוג" , ממשיך שלמה, "הוא ימצא את המחבוא, יתגבר על השומרים ויישא אותה לאישה. המלכים מסכימים ומפילים גורל בו נלכדת קציעה בת מלך ארם. אמנם מלך ארם הוא בן בריתו של שלמה, אך בליבו שומר לו טינה ומקונן על גורל בתו. שלמה והמלכים מגיעים אל המגדל. החכם באדם מצווה על מלך ארם להיפרד מבתו וזה מנסה לרמות אותו כאשר הוא נפרד מנערה שאינה בשר מבשרו. מעשה המרמה מתגלה מיד, האב נפרד מבתו והבת מנעוריה. היא עולה למגדל יחד עם שומרי ראש, שלושה סריסים ושתי חיות המחמד שלה : תוכי מדבר ודוכיפת מרקדת. קציעה יושבת כלואה במגדל ומתגעגעת לאלמוני שיגאל אותה מהשבי. אל החוף השומם מגיע נתניה בן מלכישוע לאחר שניצל מספינה שנטרפה בים. האם הוא החתן המיועד ?

מן הביקורת: "המחזת אגדה עתירת פיוט קשה שבעתיים מהמחזת סיפור או רומן ריאליסטי. ומשום כך, יש לקדם בברכה את מעשה המשוררת לאה גולדברג שהשקיעה מאמצים יצירתיים בהמחזת "אגדת שלושה וארבעה" לביאליק ובתוספת נופך פיוטי משלה, ברוח ביאליקאית. ואשר לעצם ההצגה, צריך לומר ברורות, כי לראות דמויות עטורות הוד קדומים ולשמוע ניבים תנ"כיים צחים, מלוטשים, ערבים לאוזן - יענג לפעמים את הצופה יותר מעלילות ימינו ובעיותיהם. והואיל והמחזה הוכתר כ"אגדה מוסיקלית", ברור מדוע תופסות כאן המנגינות שחוברו בטעם ובעדינות בידי עמנואל עמירן - מקום מרכזי. הצגה זו של "הבימה", היא נסיון חדש לקרב את הקהל ובמיוחד את בני הנעורים ליצירה דרמטית מקורית שחותם ביאליק טבוע בה ושספגה גם מכשרונה הפיוטי של לאה גולדברג, ומבחינה זו ראויים הבמאי פרידמן והמלחין עמירן להוקרה על מתן הצגה נעימה זו." (נ. גורן. "הפועל הצעיר". 1.03.1955)