"לא הייתי רוצה לומר, כי אני הוא שגיליתי את נסים אלוני. נסים גילה את עצמו. אבל אני זוכר היטב כיצד בא אלי הצלם בוריס כרמי סיפר ששמע את נסים קורא חלקים מ'אכזר מכל המלך' בבית פרטי בירושלים. 'אתה מוכרח לקרוא את זה', אמר בוריס. גרנו אז באיזה חדר שכור, אצל התופרת של התיאטרון. הביאו לי את המחזה – קראתי, התלהבתי, ואמרתי לנסים אלוני: 'זה עשוי להיות מחזה שיש בו חידוש גדול לגבי המחזאות הישראלית עד היום!'

הסתכל בי נסים ואמר:

'שמע, אני מוכן לעבוד איתך על ''אכזר מכל המלך'' שנה, שנתיים, שלוש, סתם, בשביל התענוג שלנו. אבל להציגו – לעולם לא!"

אמרתי: "מסכים". אבל בליבי פנימה לא חשבתי אף לרגע אחד על לוותר על העלאת המחזה על הקרשים. נו, ואחרי חצי שנה של עבודה משותפת ומלחמות כבדות, אושר המחזה להצגה ב'הבימה' עם צוות מפואר, תפאורה נפלאה ומוסיקה יוצאת מן הכלל".

מתוך "מסך אחרון על שרגא פרידמן"

מחזהו הראשון של נסים אלוני, שאף קיבל עליו את פרס צמח למחזאות ישראלית מקורית. במחזה משתמש אלוני בסיפור תנ"כי, מרד ירבעם ברחבעם וקריעת מלכות שלמה, על-מנת להעלות שאלות נוקבות בענייני דת ומדינה, שלטון ושחיתות, אמונות תפלות וחשיבה נאורה. שפת המחזה מהדהדת בצליל ובמקצב מקורי, אך תבניתו והטכניקות הדרמטיות המפעילות אותו מושפעות מן המחזאות הניאו-קלאסית. המחזה וההצגה מסמנים את תחילת הקשר של אלוני עם תיאטרון "הבימה", שבו הוצגו לאורך השנים מרבית מחזותיו, ועם שחקניו הוותיקים - במיוחד חנה רובינא - שהפכו לימים לגרעין הפעיל של "שחקני אלוני" בתיאטרון "הבימה". כאשר הועלה המחזה לראשונה בשנת 1953, עורר סערה ציבורית ואף הובא לדיון בכנסת. מאז לא נס ליחו והוא הפך לקלאסיקה. 

מן הביקורת: "לשרשרת ההצלחות האחרונות של 'הבימה' נוספה עוד חוליה חשובה, מחזהו של המספר הישראלי הצעיר נסים אלוני - אכזר מכל המלך. הצגה זו אינה ממן ההצלחות שתיאטרון זוכה בהן דרך מקרה. זו הצלחה ששורשיה נעוצים באהבה בה ניגש התיאטרון לטפל במחזה של סופר ישראלי שהצליח להוציא תחת ידיו יצירה חשובה, אולי החשובה ביצירות הדרמטיות שנכתבו בארץ בזמן האחרון. ויש בכך משום כבוד לספרות הישראלית בכלל על כי בכח ביטויה זה הצליחה לרכז את מיטב האמצעים של התיאטרון הלאומי שלנו. נסים אלוני הוא לרבים מן הקוראים הישראלים בחינת סופר בלתי ידוע. ענוותנותו היתרה מנעה ממנו את הפרסום לו זוכים רבים מחבריו. הוא לא נסחף אל הפולמוס העקר של האסכולות הספרותיות, הוא העדיף את הספרות עצמה על הפוליטיקה הספרותית.ולא אמרנו זאת אלא כדי להצביע על רצינות דרכו שפריה : אכזר מכל המלך. יש במחזה זה הרבה מתח דרמטי. הוא מרתק את הצופה, אך לאו דווקא בעלילה כי אם בדיאלוג מחושב, כתוב בטוב טעם כאשר עוד לא זכינו לשמוע במחזה ישראלי. זה זמן רב שלא ראינו גם בתיאטרון העברי שיתוף פעולה מוצלח בין כל הגורמים הפועלים בתיאטרון כבהצגה זו. שרגא פרידמן שניצח על המלאכה הצליח להפיק את המקסימום מכל המשתתפים. בימויו הוא מלאכת מחשבת. בסיכום : אכזר מכל המלך חייב להצליח. זהו מחזה ישראלי מצויין. זו אחת ההצגות הטובות ביותר שהועלו בזמן האחרון על קרשי הבמה." ( ס. דוד. "מעולם התיאטרון".19.12.1953)