שמעון דז'יגאן, מתוך 'מסך אחרון':
שנת 1960. לאחר מותו של ישראל שומאכר ז"ל לא רציתי עוד ב'תיאטרון לשניים', והתחלתי להופיע כמו פעם, עם להקת שחקנים. הזמנתי את שרגא לביים את הצגותיי. איזה שיתוף פעולה נפלא היה ביננו בשעת החזרות. התחרינו זה בזה, מי יצליח יותר באלתורים - והצחוק באולם החזרות עלה עד לב השמים. הבינונו היטב איש את רעהו. ונשמנו בשעת העבודה והחזרות באותו קצב. היתה ביננו שפה משותפת - כבני אדם וכאמנים גם יחד.