מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

בלוז למיסטר צ׳ארלי

תיאטרון:  הבימה

שנה:  1965

מאת:  ג'יימס בולדווין

תרגום: חנה בן-ארי

בימוי: אברהם ניניו

שרגא בתפקיד: פרנל ג'יימס

השתתפו:  נחום שליט, נחום בוכמן, חיים באשי, דפנה סלנט, דוד מוכתר, בת עמי אלישיב-פינקל, ליאו יונג, אברהם רונאי, שלמה בר שביט ועוד

פרשיית רצח של ריצ'רד, בחור כושי במדינה דרומית, ע"י גזען לבן.  עורך עיתון מקומי המנסה לגשר בין הקהילה השחורה והקהילה הלבנה, מסייע להעמיד לדין את הרוצח, אך האחרון יוצא זכאי במשפט.  המחזה נפתח לאחר הרצח ומגלגל אחורה את סיפורו ותלאותיו של ריצ'רד.

את תפקיד העורך הלבן הנקרע בין העולם הלבן לעולם הכושי, הפקיד הבמאי בידיו של שרגא פרידמן.  כשמופיע פרידמן על הבמה יכולים אנו להיאחז במשהו יציב ובטוח.  (בן-עמי פיינגולד, "הבוקר", 18.1.1965)

ב'בלוז למיסטר צ'ארלי' שנאתי את תפקיד עורך העיתון, זה - הלבן, כביכול, שאוהד את הכושים.  זוהי דמות שבולדווין יצר אותה כדי לשלם מס לצד שכנגד, במתכונת הגוי הטוב, שאוהב יהודים ואומר:  "כמה מידידי הכי טובים הם יהודים!"  דמות זאת, שהיא חסרת ממדים שלמים של אדם חי, נולדה כדי לשרת איזה 'איזון' אידיאי במחזה, והיא קשה לשחקן כקריעת ים סוף, כי לעיתים קרובות היא עושה את רצון המחבר, ולא את רצונה היא.  בדמות מסוג זה, אין טעם בעסקי העמקה.  חשבתי לעצמי, שמוטב יהיה לשחק את זה כדבר מובן מאליו, ללא השתדלות להוכיח משהו - מה שנקרא 'לסדר את העינינים במקום' ובלי בעיות.  קורה בתיאטרון שדמות כזאת מצליחה להתחמק מהשדפון שצפוי לה על-ידי משחק מודגש, וזה מה שקרה.  נדמה לי, שהצופים חשבו אמנם שאיש כזה יכול להיות קיים לא בגלל מה שהוא אומר וחושב, אלא בגלל עצם הימצאותו בסביבה.  (שרגא פרידמן מתוך 'מסך אחרון')

 

 

אתר זה מתבסס על תמונות, מכתבים, סרטים, מחזות וחוזים, חלקם אוצרות של ממש, שמצאנו בדירתה של אמא לאחר לכתה.   כמו כן נעזרנו בחומר הנמצא בארכיון 'הבימה' ובדברים שנאמרו בספר 'מסך אחרון לשרגא פרידמן' שיצא שלוש שנים לאחר מותו של אבינו.  תודה מיוחדת לרמי סמו מנהל ארכיון 'הבימה' על העזרה, על הידע הבלתי נדלה ובעיקר על החברות.  דני, עמוס ויעל

 

© 2017 כל הזכויות שמורות.

Please publish modules in offcanvas position.