מחזה סאטירי שנכתב בגרמנית בעקבות מלחמת העולם השניה וההתקדמות הטכנולוגית באמצעי הלחימה, ובמיוחד הנשק האטומי. המחזה דן בשאלה האם האנושות תוכל להתמודד עם ההשלכות של נשק זה.
פרידמן שיחק בשנת 1963 שני זקנים שונים ומשונים בשתי הצגות שונות: איינשטיין ב'הפיזיקאים' וסם ב'סוף המרוץ'. כפי שהעיד שרגא על האתגר הזה: "לשחק את סם מיד אחרי איינשטיין – זו היתה בעיה רצינית. שניהם זקנים, שניהם תמהוניים, אפילו קצת אינפנטיליים. ובכל זאת גיליתי הבדל יסודי, והוא שהציל אותי מ'דופליקאט'. באיינשטיין היה זה דוק של מיסתורין – דוקא משום שלא היה איינשטיין ההיסטורי. כי אם סוכן-חשאי שהעמיד פנים. ואילו סם צוהל, מתהולל ושמח בזקנתו. ושוב אני חוזר לעניין ה'טיימינג'. לכל אחד 'טיימינג' אחר. סם הוא אנרכיסט, המצפצף על הזמן. איינשטיין – דייקן מתמטי."
