מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

טנגו

תיאטרון:  הבימה

שנה:  1967

מאת:  סלאבומיר מרוז'ק

תרגום:  שולמית הראבן

בימוי:  אלכסנדר ברדיני

שרגא בתפקיד: סטומיל

השתתפו:  עדה טל, אילן תורן, רפאל קלצ'קין, אלכס פלג, ליא קניג ודליה פרידלנד

קומדיית אבסורד בה בן שמרן למשפחה בוהמיינית מנסה להחזיר את הסדר הטוב והחיים הנורמלים למשפחה.  סטומיל, האב, הוא פילוסוף רדיקלי, האם מגלה פתיחות מינית והדוד והסבתא גם הם בעלי טרוף.  הבן השמרן משתמש בתכסיסים, סחיטה ואיומים ובכל אמצעי כדי להשיב את הסדר על כנו.

הבימאי בארדיני רצה בזמנו כי אגלם את תפקיד אדק הגברתן ב'טנגו', ואני הרשיתי לעצמי להעיר לו בזהירות  שנדמה לי - והפעם היתה לי איזו תחושה מוקדמת - שסטומיל הוא תפקיד, ההולם יותר את אפשרויותי.  הוא שינה את דעתו.  אחרי שחזר מפולין ושב הנה לביים את המחזה, החליט לתת לי את סטומיל.  כיצד הייתי מגדיר את אופיו של סטומיל?  זוהי בעצם דמות מגוחכת עד עצבות, אולי דמות שלוחמת על האתמול - אתמול שאין לו שחר, אתמול המורכב משברי נוסטלגיה - מבלי שדרכה אפילו צעד אחד בהווה.  איש האתמול, שעשה בצעירותו את המהפכה;  איש 'העלייה השניה', שסלל את כביש צמח, ששבר מסגרות, מרד במוסכמות, ניפץ מקובלות, וממשיך לחיות בניפוץ המתמיד הזה, שכיום אבד עליו הכלח.  הוא הסתאב, התכסה אבק וקורי עכביש, אך הוא עדיין חושב שאין אידיאליסט כמותו.  אני יכול לומר עוד רק, שהנסיגה לתוך התפקיד היתה לי קשה יותר מאשר בתפקידים אחרים, וקשיים אלה נבעו ממשטר אכזרי כמעט של סינון-אמצעי-המשחק, שבארדיני הנהיג בכל תקופת החזרות לגבי כל צוות השחקנים.  אני אומר זאת לשבח!  אני חושב שבארדיני הוא מזלה של  'הבימה'.  עבודתו של בארדיני כאמן יוצר החזירה את 'הבימה' למעיינות העמוקים של עבודת התיאטרון, שבשנים האחרונות הלכו ונשתכחו בגלל העדפת נושאים צדדיים והפיכתם לעיקר.  אני חושב שזוהי תזכורת בולטת לקהל שוחרי התיאטרון, ש'הבימה' - על אף גילה המופלג, חמישים שנה - עדיין יודעת לרקוד 'טנגו'.

(שרגא פרידמן, ציטוט מתוך 'מסך אחרון')

 זהו אחד מתפקידיו המצויינים של שחקן האופי שלנו.  הוא מוביל כאן את הסיפור האפי והאפייני של מסכנות הנפש האנושית בתנופה של שחקן גדול, שאפשרויותיו אינן מוגבלות.

(א' קיסרי, מעריב, 28.4.67)

השחקנים כולם טובים.  אך, כמובן, יש שניים שהם טובים יותר - ליא קניג ושרגא פרידמן.  הם מגלמים את מחולליהן המשמינים של מהפכות העבר בשליטה מקצועית מוחלטת ובהומור חד.

(ה' אנוש, ידיעות אחרונות, 14.3.67)

Please publish modules in offcanvas position.