המחזה מבוסס על ספרו של מקרנקו משנת 1939, העוסק בזיכרונותיו מתהליך ההקמה של  כפר נוער לילדי רחוב באוקראינה בשם "מושבת גורקי".
תנאי המחייה והמצוקה השוררים שלוש שנים לאחר מלחמת האזרחים, מובילים אלפים ורבבות נערים ונערות, יתומים ופליטי המהפכה, לפנות לדרך ההפקרות, הגנבה והרצח.  בספר,מתאר מקרנקו כיצד באמצעות עבודה וערבות הדדית, ניתן להציל נערים בשולי החברה.  ההפקרות מפנה את מקומה לתחושת אחריות, מסירות התמדה, אומץ לב ואהבת אין קץ . מחזור הולך ומחזור בא והמשק מתפתח ומתבסס. היוזמה, האמונה באדם, המסירות הגובלת בהקרבה עצמית של מורה הדרך לחיים - נותנת את פריה. הפואמה הופכת לאפוס שירת גיבורים, יוצרים ומנצחים.
 
בשנת 1958 הוצג המחזה בהפקת תיאטרון "אוהל", ממנה התפרסם "שיר התן" ("הו-הו, מה הקולות שם בלילה, הו - תן מיילל...").
 
תלמידים מאולפן "עקיבא" רקדו עם אסירות נוה־תרצה - מעריב, 17/12/1962:
תיירים ועולים יוצאי ארצות רבות, הלומדים עברית באולפן 'עקיבא' בנתניה, לא העלו כלל על דעתם את 'החוויה' הצפויה להם  בישראל, 'ארץ ההפתעות הבלתי מוגבלות'.
במוצאי שבת רקדו תלמידי האולפן, לצלילי אקורדיון עם אסירות חינניות של בית הסוהר לנשים 'נוה תרצה'. תשע מן האסירות הללו, ובהן אסירת העולם שושנה ברואני, הציגו בפני מארחיהן את 'הפואמה הפדגוגית' של מקראנקו. ... המשחק קצר תשואות רבות.  הקהל קיבל בלבביות גם את שחקנית הבימה שושנה רביד, שביימה את ההצגה.  קצין התרבות הראשי של בתי הסוהר, מר מ. אברהמי, מסר, כי האסירות עבדו בהכנת המחזה שלושה חודשים, ואלה מהן שלא ידעו קרוא וכתוב, למדו זאת אגב לימוד תפקידהן במחזה.