מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

חנה סנש

 שנה: 1967

 מאת: אהרון מגד

בית הסוהר תל מונד (בשיתוף משרד החינוך והתרבות – היחידה להשתלמות מבוגרים ולחוגי אמנות)

לצד האסירים, השתתפו חנה קלאוזנר בתפקיד קטרינה סנש ותמי ספיבק, אז תלמידת "בית צבי", בתפקיד חנה סנש

 

מתוך התכנייה:

ההצגה "חנה סנש" בבית הסוהר לצעירים "תל מונד" הינה המשך טבעי וסכום לפעולה חינוכית המתבצעת בקרב האסירים הצעירים והיא: תודעת השואה. לצורך הסבר חי והמחשת הפעולה, בקרו חלק מצעירי תל מונד בקיבוץ "מורדי הגטאות" שבגליל, וכן ב"יד ושם" שבבירה, ולאחרונה במשק "שדות ים – ביתה של חנה.

הגברת שושנה רביד (אשר הדריכה את החוד הדרמטי), התמסרה באופן מיוחד לבימוי הצגה זו, תוך רצון והבנה לבעיותיהם של "המציגים". למרות הקשיים הרבים הצליחה תוך מאמץ ומסירות, לעשות הכל למען העלות הצגה זו על הבמה. לא במקרה נבחר מחזה זה להצגה על קרשי במת בית הסוהר. ראינו בו את האופי המיוחד, החינוכי והנעלה ואת הקווים המיוחדים שאותם אנו מנסים להקנות בצורות שונות לאסירים הצעירים של בית הסוהר. לכן תועלה הצגה זו גם על במות יתר בתי הסוהר בארץ. חובה נעימה לי לציין יחסה של הגב' קטרינה אשר קיבלה אותנו בחיבה. אני רואה בקבלת חסות זו על ידי הגב' סנש, מעשה אנושי רב ערך למערכה החינוכית שלנו ותרומה רבה למגמות השיקום.

תודה מיוחדת למחבר המחזה על שאפשר לנו להציג את מחזהו. לשחקניות המתנדבות, ולבסוף תודה והוקרה לגב' שושנה רביד-פרידמן אשר עשתה כל אשר ביכולתה, תוך ידע מקצועי וחינוכי להעלאת מחזה זה.

מיכאל אברהמי, מנהל בית הסוהר

 

מתוך העיתונות:

"ואז החלו החזרות על ההצגה. אהרון מגד ויתר על שכר הסופרים, תיאטרון "הבימה" הסכים להשאיל את התלבושות, ובכדי להפיח חיים ברצונות הטובים באה השחקנית הוותיקה שושנה רביד והסכימה לביים את ההצגה בכלא. בעיה מיוחדת במינה קשורה לשחקנית אשר צריכה לגלם את חנה סנש בהצגה. בתחילה החלו החזרות עם שחקנית צעירה ובלתי ידועה. כעבור מספר חזרות חלתה ופרשה. עזרתה של הבמאית הגיעה ממקום בלתי צפוי, אחת מחברותיה של הגב' רביד היא מנהלת כלא הנשים 'נווה תרצה'. כשנודע לה על החיפושים אחר שחקנית – הציעה לתפקיד זה את אחותה, תמי. בתום שישה חודשי עבודה- הגיעה שעתה של הצגת הבכורה. אורחיה היו אישים אשר נוכחים בהצגות בכורה הנערכות גם מחוץ לבתי כלא: שופטים, שופטי נוער, מנהלים, מורים הקרובים לחינוך ונוער. בחורי תל מונד לא הסתירו את התרגשותם. לבושים כקצינים נאציים, או פרטיזנים עטויי סחבות על הבימה. בפעם הראשונה מאז הגיעו לכלא נפגשו הם עם אלה ששלחו אותם לכאן.

צבי רמון, "ידיעות אחרונות", 17.11.1967