מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

רביעיית מועדון התיאטרון

הרביעייה נוסדה אחרי "מבצע סיני" על ידי יוסף מילוא ובהופעתה הראשונה חנכה את פתיחת מועדון התיאטרון ברחוב מנדלי בתל אביב. את חברי ההרכב המקורי -  גדעון זינגר, יענק'לה בן-סירא, ראובן שפר ושמעון בר, ביים שרגא בתכניות: "בגל קצר" (תכנית מס' 7), "סיפורי המקרא" (תכנית מס' 8) ו"חכמי חלם" (תכנית מס' 10). מיטב הקטעים מתכניותיה הראשונות של הרביעייה, הוקלטו לתקליטה הראשון, בו שימש שרגא כקריין.  

לאחר מותו של שרגא פרידמן, כתבה הרביעייה את זיכרונותיה מעבודתה עימו:

"כשקומיקאי מת – זה עצוב" אומר יענק'לה בן סירא. "ובכלל, קשה לדבר על אדם שאיננו. אצל שרגא זה אחרת. בשבילי שרגא ישנו, ולא אתפלא אם תיפתח עכשיו הדלת, ושרגא ייכנס. זה היה איש שופע בצורה בלתי רגילה. עבודה? הוא דווקא לא דגל בשעות עבודה ממושכות. הוא היה עובד רק כשהיה לו מצב רוח – אבל אז היה שמח!"

"הוא היה מלא כמו רימון", נזכר ראובן שפר. "עגלגל מבחוץ, וגם מלא מבפנים. הוא אהב את הבידור, אך לא הסתפק בבידור. הוא חיפש את הסאטירה. היה חריף, רצה לתקוף, הרביץ על שמאל ועל ימין, ולא נרתע."

שמעון בר: "פעם שאלתי אותו? למה לדפוק כל הזמן את בן גוריון? די. נמאס! – 'החזק יכול להחזיק מעמד', השיב שרגא, 'ואת מי אתה רוצה לדפוק? את החלש?'

ועוד דבר: זוכרים את ה'טראטייקה'? זה היה בתקופת 'הפרשה', וכל העיתונים שאלו: 'מי נתן את ההוראה?' אז צץ לו לשרגא רעיון פנטסטי. הוא הטיל עלינו לבנות על הבמה ולעיני הקהל מכונה מורכבת מאלף ואחד קשקושים, וכל קשקוש הפליט איזה צליל – צפירה או צלצול. אנחנו קראנו למכונה הזאת 'אן אלטע טאראטייקע'. הקהל שכב על הארץ כשהקמנו אותה, וגם אנחנו היינו צוחקים – עד ששרגא אסר עלינו את הצחוק. 'אם אתם תצחקו – לא יצחק הקהל!'

ראובן שפר (ממשיך): "אהבנו לעבוד איתו. למעשה הייתה כל חזרה משולה למשחק: הוא זרק כדור, ואנחנו החזרנו. ממש פינג פונג." 

 

מן הביקורת: 

"להקת מועדון התיאטרון בתל אביב נשארה עתה הבמה ההומוריסטית הסאטירית העברית היחידה כמעט בארץ, ותכניתה החדשה מצדיקה את כל שמות התואר האלה. ארבעת חבריה פיתחו טכניקה מלוטשת, חוש עיתוי מעולה, דקות זריזה של קומיקאים מקצועיים בעלי רמה גבוהה – והפעם ניתן לה טקסט מלא סאטירה פוליטית עוקצנית[...] אלא שההצלחה לא הייתה שלמה לולא בימויו הקומי המעולה של שרגא פרידמן והתפאורות – שהתבלטו בהיעדרן כמעט – של ארנון אדר."  

(בועז עברון, עיתון "הארץ")

"ההצלחה מאירה למועדון התיאטרון ולרביעיית המועדון מיום שנפתח מקום זה. בתכנית זו יש בימוי עשיר דמיון והפתעות. וכך, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, נשמעת בישראל תכנית המוקדשת לכאורה ל'קול ישראל' בלבד. דומה, כי מסגרת זו משמשת כאמתלה בלבד למתוח ביקורת על תופעות בשטחים אחרים וחיוניים יותר. תכנית זו כדאי וכדאי לראות אפילו במועדון צפוף."  

(יהושע בן פורת, עיתון "ידיעות אחרונות")