בשנת 1959, הגה אליהו גולדנברג את הרעיון לעבד קטעים נבחרים מתוך יצירתו העניפה של גדול ההומוריסטנים היהודים, שלום עליכם, ולהציגם במופע צנוע שנקרא "די קליינע מענטשעלעך". במרכז ההצגה, העומדת בסימן אמרתו הידועה של שלום עליכם "הצחוק יפה לבריאות", כתריאליבקה ואנשיה, רובם קבצנים מרודים אשר עוניים ומחסורם לא גורעים משמחת החיים שלהם ומאישיותם רבת החן. שלישית השחקנים המקורית לא שערה בנפשה כי המופע יזכה לתחייה מחודשת כל כמה שנים ועדיין יעורר עניין והתלהבות בקרב הקהל. מערב קריאה, נטול תלבושות ותפאורה, צמחה ועלתה אחת ההצגות המצליחות ביותר בתיאטרון הישראלי.
הקול עמוק. האיברים רחבים ורבי הבעה וכל ההופעה מרשימה. על כן הציג שרגא את דמויות השררה ובעלי הגוף ב"קליינע מענטשעלאך". וכה טוב הרגיש עצמו בדמות של "פאני רוטשילד", כה מושלמת הייתה רגזנותו של "רב איצי" וכה חדה הייתה שמיעתו של "רב נח החירש" עד כי דימית כי המון שחקנים ישובים סביבך ומשמיעים את סימפוניית הקולות המגוונים שמקורם בלטיפה החמה של הבאס-בריטון העמוק. שרגא לקח מלא החופן מעולם הרוח, התענוגות והגסטרונומיה. כאומר: "וכי מה עוד יש לנו מלבד החיים עצמם?". הוא ידע להפוך כל עבודה אפורה למאורע חגיגי. לדוגמה: את מעט התפאורה והתאורה של "קליינע מענטשעלאך" היינו מקימים במו ידנו. הפריקה נעשתה על פי רוב לעיני "חובבי הבמה" המושבעים המסתופפים בצילם של האמנים. ומימרותיו הקולעות של שרגא הפכו קיפולו של חוט חשמל ל"מאורע אמנותי" ואריזתו של תלת רגל הפכה בפי שרגא להמשך טבעי של ההומור השלום עליכמי.
(אליהו גולדנברג מתוך "מסך אחרון על שרגא פרידמן")
