עלילת המחזמר מתחילה ביציאה מאולם התיאטרון ב"קובנט גארדן" בלונדון. על המדרכה שלפני התיאטרון יושבת אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים צעירה, ענייה וחסרת השכלה, שהגיעה מאחת השכונות העניות של לונדון. פרופסור היגינס, חוקר לשון ודיאלקטים העומד מאחורי העמוד, לא הרחק ממוכרת הפרחים הקולנית, מאזין ללשונה והיגויה של הצעירה ורושם אותן בפנקסו, כדרכו במחקר. בהמשך, יתערב היגיניס עם מעריצו-חברו הקולונל פיקרינג, גם הוא מומחה לחקר דיאלקטים", שתוך כמה חודשים הוא יכול להפוך את הנערה ה"המונית" ל"ליידי" אנגלית, שאיש לא יבחין בכך שדיברה אי פעם בהיגיו "נמוך".
בשנת 1964 העלה המפיק גיורא גודיק את הפקתו הראשונה בישראל: "גבירתי הנאווה" שסימנה את פתיחת עידן מחזות הזמר בישראל של שנות השישים בתרגומם של דן אלמגור ושרגא פרידמן, שגם ביים את ההפקה לצד סמואל ליף. המחזמר בכיכובם של רבקה רז ושייקה אופיר (בהמשך גילם את התפקיד גדעון שמר), רץ מאות פעמים בפני אולמות מלאים. בהצגת הבכורה, שהייתה מעין מסיבה לכבוד המחזמר האמריקני הראשון מברודוויי שמוצג בישראל, נכחו ראש ממשלת ישראל לוי אשכול ושר החוץ אבא אבן. תקליט פס הקול בעברית נמכר במאות רבות של עותקים והשיר "ברד ירד בדרום ספרד הערב" (משפט שהומצא על ידי שרגא פרידמן) הפך ללהיט ולסימן היכר של ההפקה המקומית. בשנת 1969 הועלה המחזמר בסיבוב שני.
באוגוסט 1986, 22 שנה לאחר ההפקה הראשונה של המחזמר בארץ, העלה המפיק משה יוסף את "גבירתי הנאווה" בהעלאה מחודשת. לתפקיד הראשי של אלייזה דוליטל נבחרה ריטה, זמרת אלמונית יחסית דאז ובוגרת בית הספר למשחק "בית צבי", שגילמה את אלייזה במסגרת לימודיה שנה קודם לכן. הפקה זו לא ביישה ברמתה ובממדיה את ההפקה המקורית, ומילאה היכלי תיאטרון רבים בארץ במשך חודשים רבים. בשנת 1999 חזר המחזמר לבמה במסגרת "בית צבי" עם הזמרת קרן הדר בתפקיד הראשי. בשנת 2002 החליט מפיק ההפקה הקודמת, משה יוסף, להעלות את המחזמר בפעם השלישית בארץ, בכיכובה של הזמרת מירה עווד. ב - 30 באוקטובר 2013 עלתה בתיאטרון "הבימה" גרסה חדשה של המחזמר בבימוי משה קפטן ובכיכובה של שני כהן. הפקה זו סגרה מעגל, שכן ההעלאה הראשונה של המחזמר בישראל בהפקת גיורא גודיק הוצגה בתחילה באולם "הבימה", ביתו השני של שרגא פרידמן, שביים את ההפקה לצד סמואל ליף.
