מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

תיאטרון הינשוף

בשנת 1983 הקימה שושנה רביד את תיאטרון "הינשוף" בניהולה. במאי התיאטרון היה ולד בינדשטיין, אז עולה חדש ממוסקבה ומורה בבית הספר הגבוה למשחק, "בית צבי". ראשיתו של התיאטרון בקבוצת בוגרי בתי ספר למשחק בארץ ובחו"ל שמטרתה הקמת תיאטרון-סטודיו באחת מערי הצפון. באותה עת, עבדו שבעה שחקנים ושחקניות על המחזות "העיר באפור" לילדים ו"ילדי הרימונים" לנוער ולמבוגרים. חברי הקבוצה, כולל צוות העובדים, עשה מלאכתו ללא תמורה: תרגום לעברית, כתיבת המוסיקה, עבודת השחקנים והבימוי. בראשית פברואר 1983 פנה בינדשטיין למשרד החינוך בבקשה לעזרה כספית להפקת שני המחזות. כך, שהקבוצה תוכל להוות גרעין למוסד אמנותי בעל חשיבות תרבותית וחברתית. לצורך כך, הוקמה, ביוזמתה של שושנה רביד אגודה בת שבעה חברים שנקראה "תיאטרון הינשוף". מטרותיה: ליזום, ליסד, לארגן, לפתח, לנהל ולהפיק הצגות תיאטרון לשם עידוד אמנות התיאטרון והמחזאות בכלל ומחזאות ישראלית מקורית בפרט.

רביד הפעילה את קשריה וכישוריה האמנותיים והניהוליים, קידמה את קבלת התואר, השיגה מענקים כספיים, בין היתר מהסוכנות היהודית והחלה בעבודת הבימוי להצגת "ילדי הרימונים" (Strawberry Fields) מאת סטיבן פוליאקוב, שכתב בין היתר את "אליל ההמונים".  

בקומוניקט נכתב: "זהו מחזה מתח מרתק, מצחיק ומפחיד המבוסס על דרמה פנימית של שלושה צעירים – "ילדי הפרחים" משנות השישים. הם נמלטים אל זיכרונות של פסטיבלי פופ תחת כיפת השמיים וסרטי אלימות, מתוך מסע שתחילתו תמימה והמשכו סבך התרחשויות עליהם אבדו שליטה".

ב – 4.12.1984 הועלתה ההצגה על במת אודיטוריום "בית אריאלה" תחת השם "עשבים שוטים", בהשתתפות דני פרידמן, דיתה אראל, עזרא כפרי ויורם לוינשטיין. ב - 7.12.1984  התקיימה הופעה נוספת באולם "צוותא".  זו גם הייתה שירת הברבור של "תיאטרון הינשוף".

 

 "מה מנחה את תיאטרון הינשוף? יש צורך בארץ בבמה לשחקנים צעירים ופנויים, שגמרו בתי ספר למשחק ומצויים בראשית דרכם למימוש חלומם. גם שרגא חשב, שבארץ צריך רק תיאטרון מסובסד אחד, וכל השאר - להקת בנוסח 'אתה יכול, מוותר לך'. הרעיון הזה מלווה אותי המון המון שנים. הוא ראוי לעידוד, במיוחד עכשיו, כשיש לנו שחקנים טובים שפשוט לא מועסקים". ומדוע "ינשוף"? "כל השמות האחרים כבר תפוסים. הועלו כמה שמות לועזיים. רציתי שם עברי. ינשוף היא ציפור לילה, כמו שחקני תיאטרון. היא חיה חכמה. חוץ מזה, אני אוהבת ינשופים..."

שושנה רביד, מתוך כתבה שפורסמה בעיתון "7 לילות", 30/07/1984