התקליט ובו שתי היצירות היה פסקול לסרטים המצוירים תחת אותו השם. הפסקול יצא לאחר מכן גם כתקליט בשנת 1971, לאחר מותו של שרגא.
בספר 'מסך אחרון לשרגא פרידמן' מספר מיכאל טל, המפיק:
"כשהחלטנו להפיק מספר תקליטים לילדים, כליווי לסרטים מצויירים שלנו לבתי-הספר, לא היה לנו ספק בדבר זהותו של הקריין. הכרתי את קריאתו של שרגא מעשרות תסכיתי רדיו, מסרטים לילדים (כ'יוסף בעל החלומות' של יורם גרוס) ומתקליטיו המשובחים כ'פטר והזאב'. ידעתי שהוא האיש המתאים לנו.
לא קל היה למצוא זמן פנוי בלוח היומי הדחוס והגדוש של שרגא. כשצלצלתי אליו לראשונה התנצל ואמר שהוא עסוק מדי, ולא יוכל להתפנות להקלטות. אך לאחר ששמע כי מדובר בתקליטים לילדים – מיהר לקבוע עמי פגישה. 'זוהי נקודה חלשה אצלי' אמר. 'אחרי הכל, יש לי בבית שלושה קליינטים צעירים משלי!'
בשל קוצר הזמן לא היתה אפשרות 'לבשל' את המוסיקה של 'שולית הקוסם' עם הקריינות בנוכחותו של שרגא. אך הוא הציע שיקליט תחילה את דברי-הקריינות בלבד, ואחר כך 'נבשל' אנו את קולו לתוך המוסיקה המוקלטת. לא האמנתי שהדבר אפשרי: איך יוכל לדייק בקצב הקריאה ובנעימת-הדיבור הדרושה, מבלי לשמוע את המוסיקה אפילו דרך האזניות? אך שרגא הציע לנסות.
הוא קרא את דברי הקריינות המחורזים לתוך המיקרופון בניחותא, כשהוא משועשע כולו, ועושה אתנחתא בין קטע לקטע. כש'בשלנו' לאחר מכן את קולו לתוך נגינתה של התזמורת, אי אפשר היה להאמין כי הוא הקליט את הדברים מבלי שיראה לפניו את שרביט המנצח, ומבלי שיאזין בה בשעה למוסיקה לפחות מעל סרט ההקלטה".
