מוקדש באהבה להורינו בהוקרה על תרומתם לעולם התרבות בישראל

הנעליים האדומות

שנה: 1971 

תיאטרון : "יובל"

מאת רובין שורט עפ"י האנס כריסטיאן אנדרסן 

תרגום: דן אלמגור

עיבוד ובימוי: שושנה רביד

השתתפו: אריה אליאס, יורם בוקר, מרים פסקלסקי, מיכאל מסינגר, רפי טיילור, חנהל'ה הנדלר. בליווי להקת בלט של חמישה רקדנים.

המחזה:  נעליים אדומות מביא את סיפורו של סנוג, צועני נודד המשמש כאמרגן, שברשותו נעלי פלאים. כל הנועל אותן הופך לרקדן פלא שאינו יכול לחדול מלרקוד. רק הצועני יכול להפסיק את הריקוד באמצעות מילת קסם. את סנוג, מלווה ג'ימו, הליצן האילם, יחדיו הם מגיעים לכפר קטן החוגג את "חגיגות אמצע הקיץ". בכפר מגלה סנוג את קארין היתומה העובדת כמשרתת ומחליט כי היא תהיה הרקדנית אשר תנעל את "הנעליים האדומות", ובריקודיה המופלאים תעשיר אותו ב"מיליוני מטבעות זהב". קארין, הנערה התמימה, כמעט מתפתה למזימותיו של סנוג, אך בסופו של דבר מחליטה להישאר עם חברה, שוליית הסנדלר נילס. באותה העת, מוצאת קארין את סבתה האבודה המשחררת אותה מעבודות ואוספת אותה אל ביתה. סנוג הערמומי מצליח לחטוף את קארין אל מחנה הצוענים. ג'ימו, עוזרו ,מתגלה בטוב לבו ומצליח לשחרר את הנערה. סנוג נלכד, אך מכיוון שלמרות הכל, טוב לב הוא ואינו רע, סולחים לו על מזימתו.

בהצגה זו ניתנה הזדמנות ראשונה על הבמה המקצועית לפנטומימאי יורם בוקר ולמעצבת המסכות יהודית גרינשפן

בשנת 1973 חודשה ההצגה עם שינויים קלים בקאסט, אליו צורפו יעקב טימן ורפי נתן.

 

"על הרעיון להעלות הצגת ילדים טובה, שוחחנו, שרגא ואני, לא פעם. לפני שנים נתקלתי בסיפור האגדה היפה של אנדרסן. כשנפל הסיפור לידי בשנית, מאוד מצא חן בעיניי והחלטתי, יום יבוא ואנסה לעשות דבר כדי להציגו בפני ילדים. בשנים האחרונות רגזתי לא פעם, גם כאם לילדים, גם כקשורה וקרובה לבמה, על איכותם של הצגות הילדים המועלות בארץ. ההחלטה לעשות זאת לא הייתה קלה. כששרגא היה לצידי, מעודד, מייעץ ומדריך – הכל נראה אחרת. הוא היה אמן גדול ואיש מבין, אז יכולתי לשבת עמו, ללבן בעיות שמתעוררות בעבודה. עכשיו המצב שונה. לגמרי. אבל, חשתי צורך כה רב לצאת מן הבית, לעשות משהו בכוחות עצמי, ואם גם חששתי קצת, העניין היה דחוף בשבילי".

שושנה רביד

 

מתוך מכתב שכתבה שושנה רביד אל שר החינוך יגאל אלון: 

"בימים אלה מוצגת על קרשי הבמה הצגה לילדים ולנוער שביימתי, ושמה "הנעליים האדומות". הצגה זו מבוססת על סיפורו של האנס כריסטיאן אנדרסן והיא מלווה במוסיקה של אדוארד גריג, קטעי פנטומימה (בביצוע הפנטומימאי יורם בוקר), ומשחק בביצוע חבר שחקנים מקצועיים. בעת הכנת הצגה זו  נעשו כל המאמצים להציג בפני הילדים הצגת תיאטרון בעלת ערכים חינוכיים ואסתטיים, שתסייע לחבב עליהם את התיאטרון ואת אמנויות הבלט, הפנטומימה והמוסיקה.  בהצגות הראשונות, שנערכו בחופשת סוכות האחרונה, ביקרו בהצגה גם מחנכים, אנשי מקצוע ועיתונאים, ששבחו אותה מאוד, והמליצו עליה כעל הצגה העשויה לתרום לצופים הצעירים ולגרום להם חוויה של ממש."

 

מן הביקורת:

"האלימות והברוטאליות המאפיינות את תקופתנו, רישומן ניכר היטב בילדים. לכן, נעים כשמישהו מנסה להווריד במשהו את הניתן, במשהו שיש בו אסתטיות, רומנטיקה ועדינות. אולי אלה ערכים שאינם פופולאריים בימנו – אבל דווקא משום כך – אסור להתייחס אליהם בזלזול. אנו מתכוונים לאחת מהצגות הילדים היותר יפות שראינו "נעליים אדומות", שמועלה על ידי תיאטרון 'יובל'. עבודת הבימוי נתונה בידי אשה, וממה שהוציאה תחת ידה, ניכרות גם תכונות האם שבה. שושנה רביד שזו לה עבודת בימוי ראשונה בבמה רגילה ריננה את סיפורו המפורסם של אנדרסן. בניגוד למה שמקובל בכמה וכמה הצגות לילדים, שמפיקיהן נוהגים בחסכנות מרובה מאוד – ב"נעליים אדומות", מגלים המפיקים נדיבות רבה".

יעקב העליון, "מסך ומסכה", עיתון "מעריב".

 

אתר זה מתבסס על תמונות, מכתבים, סרטים, מחזות וחוזים, חלקם אוצרות של ממש, שמצאנו בדירתה של אמא לאחר לכתה.   כמו כן נעזרנו בחומר הנמצא בארכיון 'הבימה' ובדברים שנאמרו בספר 'מסך אחרון לשרגא פרידמן' שיצא שלוש שנים לאחר מותו של אבינו.  תודה מיוחדת לרמי סמו מנהל ארכיון 'הבימה' על העזרה, על הידע הבלתי נדלה ובעיקר על החברות.  דני, עמוס ויעל

 

© 2017 כל הזכויות שמורות.